כנסיית האל הכול יכול | דבר אלוהים | בני האדם שלא לומדים דבר ולא יודעים דבר אינם אלא חיות, הלא כן?
מה השיטה הראויה ביותר לעיסוק בנתיב של היום? כאיזו דמות עליכם לראות את
עצמכם בעיסוקכם? עליכם לדעת כיצד להתמודד עם כל דבר שקורה לכם כעת, בין
שמדובר בניסיונות או בסבל, בייסורים חסרי רחמים או בקללות – עליכם לשקול את
כל הדברים האלה בקפידה. מדוע אני אומר זאת? משום שאחרי הכל, מה שקורה לכם
הוא רצף של ניסיונות קצרים. אולי הדבר לא גורם לכם ללחץ נפשי רב כעת, ולכן
אתם מניחים לדברים פשוט לשוט על פניכם ולא מתייחסים אליהם כאל עושר יקר ערך
למען עיסוקכם בהתקדמות. אתם יותר מדי חסרי זהירות! אתם למעשה מקבלים את
העושר יקר הערך הזה כעננים המרחפים לנגד עיניכם, ואתם לא נוצרים בלבכם את
מפחי הנפש קצרי הטווח האלה אשר נדמה שלא מקשים עליכם במיוחד. אתם פשוט
משקיפים בקור רוח ולא נותנים לדברים להיכנס ללבכם, אלא רק רואים בהם
מחסומים שנתקלים בהם מדי פעם בפעם. אתם כל כך שחצנים! אתם פשוט מאמצים גישה
מלאת בוז כלפי כל מתקפה עזה ורוגשת שפוקדת אתכם, ולפעמים אתם אפילו
מחייכים בקרירות וחושפים סבר פנים של אדישות. זאת משום שמעולם לא חשבתם
מדוע אתם שוב ושוב סובלים כאלה "פורענויות". האם ייתכן שאני עד כדי כך לא
הוגן עם בני האדם? האם אני רק נטפל לפגמים קטנים שלכם? על אף שחשיבתכם לא
רצינית כפי שתיארתי אותה, ההתנהגות הרוגעת הזו מבטאת את העולם הפנימי של
לבכם באופן מלא חיים. מיותר לומר שמה שנסתר בעומקי לבכם אינו אלא עלבונות
חסרי התחשבות וגוונים אינסופיים של צער שכמעט אף אחד מלבדכם לא יכול לראות.
זאת משום שסבלתם ניסיונות כאלה שאתם חשים שהם כל כך לא הוגנים, ולכן אתם
משליכים כך עלבונות. משום הניסיונות האלה, אתם מרגישים שהעולם כה שומם,
ולכן אתם מלאים במרה שחורה. אתם לא רואים במכה אחר מכה ובהטלת משמעת אחרי
הטלת משמעת כהגנה הטובה ביותר, אלא שאתם רואים בהן פרובוקציות בלתי סבירות
מהשמיים או עונשים ראויים עבורכם. אתם כה בורים! אתם כיסיתם את הזמנים
הטובים ביותר בחשכה, ללא רחמים, ואתם רואים את כל הניסיונות היפהפיים
החוזרים והנשנים כמתקפות אויב. אתם לא מסוגלים להתאים את עצמכם לסביבה,
ויתרה מזאת, אתם לא מוכנים להתאים את עצמכם. זאת משום שאתם לא מוכנים לזכות
בדבר מהייסורים החוזרים והנשנים, שאתם רואים כאכזריים. אתם לא מחפשים או
ומגששים, ואתם נכנעים לרצון שמיים – יעדכם הסופי הופך למיקומכם הנוכחי.
הייסורים שאתם רואים כאכזריים לא שינו את לבכם כלל ולא חדרו אל לבכם. במקום
זאת, הם רק פצעו אותו. אתם רק רואים את "הייסורים האכזריים" האלה כאויב
בחיים האלה, אך לא זכיתם בדבר. אתם כל כך צדקנים! נדיר שאתם סבורים שאתם
עוברים ניסיונות כאלה משום שאתם כה מתועבים. במקום זאת, אתם סבורים שאתרע
מזלכם, ויתרה מזאת, אתם אומרים שאני תמיד נטפל לפגמים קטנים שלכם. עד עתה,
כמה אתם מבינים באמת ממה שאני אומר וממה שאני עושה? אל תחשבו שאתם גאונים
מלידה שכמעט שייכים לשמיים ומיתמרים מעל הארץ. אתם לא חכמים מבני אדם
אחרים, ואפשר אפילו לומר שאתם אווילים באופן חמוד שכזה בהשוואה לבני אדם
בני דעת אחרים על פני האדמה, משום שאתם כה מלאים בעצמכם. מעולם לא תפסתם
כלל עד כמה אתם נחותים. נדמה שכל הדברים שאני עושה בהירים לכם כשמש. האמת
היא שאתם לא בני אדם בני דעת כהוא זה. הסיבה לכך היא שאין לכם מושג מה אני
עתיד לעשות, ושאתם יודעים אפילו פחות מכך מה אני עושה בימים אלה. זו הסיבה
לכך שאני אומר שאתם פשוט לא יכולים להשתוות לחקלאי ותיק שלא מבין את החיים
האנושיים אך מסתמך על ברכות משמיים למען החקלאות. אתם כל כך מזלזלים בחיים
שלכם עצמכם ואתם לא יודעים מה המוניטין שלכם עצמכם ומכירים את עצמכם עוד
פחות מזה. אתם יותר מדי "יהירים ומתנשאים"! אני באמת מודאג מהאופן שבו נערי
שעשועים או גבירות עדינות כמותכם יהיו מסוגלים לעמוד בהתקפות של רוחות
וגלים רבים וסוערים יותר. לנערי השעשועים האלה לא אכפת כלל מהסביבה שהם
נקלעו אליה כעת. נדמה שזה עניין פעוט – הם לא מתייחסים לדברים האלה כלל. הם
לא שליליים והם לא רואים בעצמם עלובים. במקום זאת, הם עדיין מטיילים
להנאתם ופוסעים ברחבי ה"שדרות" תוך שהם מנפנפים על עצמם במניפה. ל"אישים"
האלה שלא לומדים ולא יודעים דבר אין מושג מדוע אני אומר להם את הדברים
האלה. הם רק יודעים שיש להם מבט מעט נועז בעיניים, ולאחר מכן, דרכיהם הרעות
לא משתנות. לאחר שהם עוזבים, הם ממשיכים להשתולל בעולם ולהתייהר ולרמות.
הבעת פניכם משתנה במהירות רבה מדי – אתם עדיין מוליכים אותי שולל כך. אתם
כל כך חצופים! והגבירות העדינות הצעירות האלה באמת מגוחכות. הן שומעות את
האמירות הבהולות שלי, הן רואות את הסביבה שהן שרויות בה, והן לא יכולות שלא
להזיל דמעות. הן מעוותות את גופן כאילו הן מנסות להיות שובות לב. זה כל כך
דוחה! הגבירה רואה את שיעור קומתה שלה ושוכבת במיטה ונשארת שם, ובוכה ללא
מעצורים, כמעט כאילו היא עומדת להיחנק. מהמילים האלה, היא רואה את
הילדותיות והעליבות שלה, ולאחר מכן, היא עולה על גדותיה בשליליות. היא בוהה
באוויר, ואין אור בעיניה. היא לא מתלוננת, והיא לא שונאת אותי – היא פשוט
כל כך שלילית עד כדי כך שהיא אפילו לא זזה. היא גם לא לומדת ולא יודעת דבר.
לאחר שהיא נפרדת ממני, היא שוב מתבדחת וצוהלת, והצחוק הזה שנשמע כמו
פעמוני כסף הוא ממש כמו "נסיכת פעמוני כסף". בעת ובעונה אחת, הן גם
שבריריות מדי וגם חסרים להן רחמים עצמיים! כולכם, הסחורה הפגומה בקרב בני
האנוש – יותר מדי חסרה לכם אנושיות! אתם לא יודעים אהבה עצמית או הגנה
עצמית מה הן, אתם לא מבינים מהו היגיון, אתם לא מחפשים את הדרך האמיתית או
אוהבים את האור האמיתי, ואתם במיוחד לא יודעים כיצד לנצור את עצמכם בלבכם.
פעם אחר פעם, דחקתם את דברי ההוראה שלי לשולי דעתכם, ואפילו השתמשתם בהם
כבידור בזמן הפנאי שלכם. תמיד השתמשתם בהם כקמיע משל עצמכם. כשהשטן מאשים
אתכם, אתם פשוט מתפללים מעט. כשאתם שליליים, אתם ישנים, וכשאתם שמחים, אתם
מתרוצצים בשיגעון. כשאני נוזף בכם, אתם מנידים בראשכם וקדים קידה, אך כשאתם
עוזבים אותי, אתם צוחקים בפראות. מבין בני האדם, אתם תמיד הרמים ביותר,
ומעולם לא חשבתם על עצמכם כשחצנים ביותר. אתם תמיד יהירים ומתנשאים, מרוצים
מאוד מעצמכם וגאוותנים באופן מדהים. איך ייתכן ש"גבר צעיר", "גבירה
צעירה", "אדון" או "גבירה" שלא לומדים ולא יודעים דבר יתנהגו אל דבריי כאל
אוצר יקר? אשאל אתכם מעבר לזה – מה באמת למדתם מדבריי ומעבודתי כל הזמן
הזה? התכסיסים שלכם חכמים יותר? בשרכם ודמכם מתוחכמים יותר? גישתכם כלפיי
יותר מלאת בוז? אומר לכם בכנות: העבודה הרבה הזו שלי למעשה הגבירה את האומץ
שלכם, שהיה בעבר כזה של עכבר. הפחד שלכם ממני פוחת מדי יום ביומו מפני
שאני רחום מדי. מעולם לא השתמשתי בשיטות אלימות כדי להעניש את הבשר שלכם.
ייתכן שאני מדבר בחומרה בעיניכם, אך רוב הזמן, אני מקבל אתכם בחיוך ובקושי
מותח עליכם ביקורת פנים אל פנים. ובמיוחד משום שאני תמיד מתחשב בחולשות
שלכם, הגענו למצב שבו אתם מתייחסים אליי כפי שהנחש מתייחס אל החקלאי טוב
הלב. אני באמת מעריך את כישרונם של בני האדם לאמוד את הזולת בקפידה – זה
בהחלט כישרון יוצא דופן ומדהים! אני אגיד לכם את האמת. לא חשוב אם יש לכם
לב מלא יראה כיום. אני לא מודאג או חרד, אך גם אספר לכם שאתם, ה"גאונים",
שלא לומדים ולא יודעים דבר, תיהרסו בסופו של דבר בתוך החוכמה הקטנונית של
ההערצה העצמית שלכם. אתם תהיו אלה שיסבלו, ואתם תהיו אלה שיחוו ייסורים. לא
אשתטה ואמשיך ללוות אתכם אל הגיהינום כדי להמשיך לסבול, משום שאתם ואני לא
שייכים לאותו סוג. אל תשכחו שאתם ברואים שקיללתי, ואשר אני מלמד אותם
ומושיע אותם. אין בכם דבר שאני כמה אליו. בלי קשר לתזמון של העבודה שלי,
אני לא סובל מתמרונים מצד אף אדם, אירוע או דבר. אפשר לומר שהגישה שלי
לאנושות ותפיסתי אותה תמיד נותרו בעינן. אתם לא מוצאים חן בעיניי כלל, מפני
שאתם לוואי של הניהול שלי. בשום אופן אין לכם חוזקות רבות יותר מאלה של
שום דבר אחר. אני ממליץ לכם תמיד לזכור שאתם לא יותר מברואים! אף על פי
שאתם חיים איתי, עליכם לדעת את מעמדכם ולא לחשוב שאתם מרוממים יותר מדי.
אפילו אם אני לא מותח עליכם ביקורת או מטפל בכם, ואפילו אם אני מקבל אתכם
בחיוך, זו לא הוכחה לכך שאני ואתם שייכים לאותו סוג. עליכם לדעת שאתם
מחפשים את האמת, ושאתם עצמכם לא האמת! עליכם להשתנות בהתאם לדבריי בכל עת –
אסור לכם לחמוק מזה. אני מציע לכם ללמוד משהו בעודכם בעיצומי הזמנים
המופלאים האלה, בזמן שההזדמנות הנדירה הזו כאן, ולא לנסות להונות אותי. אתם
לא צריכים להשתמש בחנופה כדי להונות אותי. חיפושכם אותי לא נועד רק למעני –
הוא נועד למענכם!
עוד
חיפוש אחר עקבות האל - הברק ממזרח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה