דבר אלוהים | פירושים לאמירה העשרים בישועה

אלוהים ברא את האנושות כולה והוביל את האנושות כולה אל היום הזה. לפיכך, אלוהים יודע את כל מה שקורה בקרב בני האדם: הוא מכיר את המרירות של העולם האנושי ומבין את המתיקות של העולם האנושי, ולכן הוא מתאר בכל יום את תנאי החיים של האנושות כולה, ויתרה מזאת, הוא מטפל בכל יום בחולשה ובשחיתות של האנושות כולה. אלוהים לא רוצה שהאנושות כולה תושלך לבור התהום או שהאנושות כולה תזכה בישועה. תמיד יש עיקרון במעשיו של אלוהים, אך איש מעולם לא היה מסוגל לתפוס את החוקים מאחורי כל מה שהוא עושה. כשנודע לבני האדם על מלכותיותו וחרון אפו של אלוהים, אלוהים מיד משנה את הנימה שלו לנימה של רחמים ואהבה, אך כשבני האדם מתוודעים לרחמיו ולאהבתו של אלוהים, הוא מיד משנה שוב את הנימה שלו, והופך את דבריו לקשים למאכל, כאילו הם היו בשר עוף נא. בכל דברי האל, מעולם לא חזרה הראשית, ודבריו מעולם לא דוברו לפי העיקרון של אמירות יום האתמול. אפילו הנימה לא זהה, וגם אין כל קשר בַּתוכֶן– וכל זה נועד לגרום לבני האדם לבלבול אפילו רב יותר. זו חוכמתו של אלוהים, וזה גילוי טבעו. הוא משתמש בנימה ובאופן הדיבור שלו כדי להפריך את התפיסות של בני האדם, על מנת לבלבל את השטן ולגזול בכך מהשטן את ההזדמנות להרעיל את מעשיו של אלוהים. מופלאות מעשיו של אלוהים גורמת לדעתם של בני האדם להסתחרר לשמע דברי האל. הם בקושי מסוגלים למצוא את הדלת הקדמית של ביתם, והם אפילו לא יודעים מתי הם אמורים לאכול או לשתות, וכך הם מגשימים את האמירה "ויתור על שינה ומזון למען אלוהים". אולם אפילו בשלב הזה, אלוהים עודנו לא מרוצה מהנסיבות הנוכחיות, והוא תמיד כועס על האדם ומאלץ אותו לחשוף את לבו האמיתי. ולא, לנוכח כל סימן לחמלה מצד אלוהים, בני האדם היו מיד "נשמעים" לו ומתרשלים. זה האדם העלוב ביותר. לא ניתן לשדל אותו, אלא שיש להכות בו או לגרור אותו כדי לגרום לו לזוז. "מבין כל בני האדם שאני מתבוננן בהם, איש מעולם לא חיפש אותי במכוון ובאופן ישיר. כל בני האדם מתייצבים בפניי לאחר שאחרים דחקו בהם לעשות זאת – הם נוהים אחר הרוב ולא רוצים לשלם את המחיר או להקדיש את הזמן כדי להעשיר את חייהם." אלו נסיבותיו של האדם כיום. לפיכך, ללא עבודתם של השליחים או המנהיגים, כל בני האדם היו מתפזרים כבר מזמן, ועל כן, לאורך העידנים, לא היה מחסור בשליחים ובנביאים.

קול אלוהים | פירושים לאמירה התשע עשרה

כנסיית האל הכול יכול | קול  אלוהים | פירושים לאמירה התשע עשרה 

נדמה שבדמיונם של בני האדם, אלוהים מאוד נשגב ובלתי נתפס. נדמה שאלוהים לא שוכן בקרב בני האדם, כאילו הוא מביט בבני האדם מלמעלה, משום שהוא כל כך נשגב. אולם אלוהים מפר את התפיסות של בני האדם, ומסלק וקובר את התפיסות האלה בתוך "קברים" שבהם הן יהפכו לאפר. גישתו של אלוהים כלפי תפיסותיהם של בני האדם דומה לגישתו כלפי בני אדם מתים, והוא מגדיר אותם כרצונו. נדמה שאין תגובות מתפיסות. על כן, מבריאת העולם ועד היום, אלוהים עושה את עבודתו והוא מעולם לא עצר. משום הבשר והדם, השטן משחית את בני האדם, ומשום פעולותיו של השטן על פני האדמה, בני האדם מפתחים תפיסות שונות במהלך חוויותיהם. זו נקראת "היווצרות טבעית". שלב העבודה הזה הוא החלק האחרון של עבודתו של אלוהים על פני האדמה, ולכן שיטת עבודתו של אלוהים הגיעה לשיאה, והוא מעצים את הכשרתו את בני האדם כדי שהוא יוכל להשלים אותם בעבודתו הסופית, וכדי שרצון האל יסופק סוף-כל-סוף. בעבר, היו רק הנאורות וההארה של רוח הקודש בקרב בני האדם, אך אלוהים עצמו לא אמר אף מילה. כשאלוהים דיבר בקולו שלו, כולם הזדעזעו, וכיום, דבריו אפילו יותר מבלבלים. אפילו קשה יותר לפרש את משמעות דבריו, ונדמה שבני האדם מוכים בסנוורים, משום שמחצית מדבריו באה בין מירכאות. "כשאני מדבר, האדם מקשיב לקולי בריתוק, אך כשאני מפסיק לדבר, הוא ממשיך שוב ב'עסקים' שלו." יש בקטע הזה מילה במירכאות. ככל שדברי האל מצחיקים יותר, כך הם יכולים יותר למשוך את בני האדם לקרוא אותם. היבט אחד הוא שבני האדם מסוגלים לקבל את טיפולו של אלוהים כשהם רגועים. ההיבט העיקרי הוא למנוע מבני האדם להתייאש או להתאכזב משום שהם לא מבינים את דברי האל. זו טקטיקה במלחמתו של אלוהים בשטן. רק כך יוכלו בני האדם להתעניין בדברי האל ועדיין לשים אליהם לב אפילו כשהם מבולבלים. אולם יש גם קסם רב בכל המילים שאינן מוקפות במירכאות, ולכן קל יותר להבחין בהן ובני האדם אוהבים את דברי האל אפילו יותר, מה שמאפשר להם לחוש במתיקות של דברי האל בלבם שלהם. מאחר שדברי האל מגיעים במבחר צורות ומאחר שהם עשירים ומגוונים, ומפני שאין חזרה על אותם שמות עצם לאורך דבריו הרבים של אלוהים, במשמעותם השלישית, כל בני האדם מאמינים שאלוהים תמיד חדש ולעולם לא ישן. לדוגמה: "אני לא דורש מהאדם להיות צרכן בלבד, אלא שאני דורש ממנו להפוך אותו ליצרן המסוגל להביס את השטן." המילים "צרכן" ו"יצרן" במשפט הזה נושאות משמעות דומה למילים מסוימות שדוברו בעבר, אך אלוהים לא נוקשה. הוא דווקא דואג לכך שהאדם יהיה מודע לרעננות שלו, כדי שהוא יצור בלבו את אהבתו של אלוהים. ההומור בדיבור של אלוהים מכיל את השיפוט שלו ואת הדרישות שהוא מציב לאדם. מכיוון שיש לכל דברי האל מטרות ומשמעות, ההומור שלו לא נועד סתם להקל את האווירה או כדי לגרום לבני האדם להתפרץ בצחוק, ולא נועד פשוט להרפות את השרירים שלהם. במקום זאת, ההומור של אלוהים נועד לשחרר את האדם מחמשת אלפי שנות עבדות ולהבטיח שהם לא יהיו שוב עבדים, כדי שהם יוכלו לקבל טוב יותר את דברי האל. השיטה של אלוהים היא "הסוד הוא לשתות את התרופה עם קצת סוכר". הוא לא מאלץ את בני האדם לשתות תרופה מרה. יש מרירות בתוך המתיקות, אך יש גם מתיקות בתוך המרירות.